גזר דין בתיק תת"ע 3458-03-11

הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירה של נהיגה בשכרות בניגוד לסעיפים 62(3) ו- 39א לפקודת התעבורה. על פי עובדות כתב האישום, ביום 11.2.2011 בשעה 20:20, נהג הנאשם ברכב כאשר בגופו מצוי אלכוהול בריכוז של 305 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אוויר נשוף.

התובע עתר להטלת פסילה מעבר לתקופת המינימום הקבועה בסעיף 39א לפקודת התעבורה, פסילה על תנאי וקנס מרתיעים, וכן ביקש שבית המשפט, בהתאם לסמכותו לפי סעיף 57ג(א) לפקודת התעבורה, יורה בצו על איסור שימוש ברכב שבו נעברה העבירה.

הסנגור ביקש להתחשב בנסיבותיו האישיות של הנאשם ולהסתפק בתקופת פסילה בפועל של שלושה חודשים, בנוסף לפסילה על תנאי לתקופה ארוכה.

הנאשם ציין כי הוא בן 45, נשוי ואב לארבעה ילדים, קיבל את רישיון הנהיגה בשנת 1985, ובמשך 26 שנות נהיגה בכביש נרשמו לחובתו רק שתי הרשעות. הנאשם עובד בשירות בתי הסוהר בתפקיד מפקד מגמה בדרגת רב כלאי. הנאשם טען כי ביום האירוע הוא חזר ממסיבה, שתה רק שני בקבוקי בירה שלא השפיעו עליו. באשר לפסילה, טען הנאשם שהוא נוסע כל יום מביתו בכפר מג'אר לרמלה, וכי פסילתו מלנהוג תקשה עליו מאוד.

העבירה שבה הורשע הנאשם הנה עבירה חמורה ומסכנת חיים. לא בכדי קבע המחוקק פסילת מינימום של שנתיים בשל נהיגה בשכרות. בית המשפט העליון עמד בשורה ארוכה של פסקי דין על חומרת העבירה של נהיגה בשכרות אשר מחייבת ענישה מחמירה ומרתיעה כחלק ממדיניות המאבק בתאונות הדרכים ומניעת הקטל בכבישים. כך, לדוגמא, ציין כבוד השופט רובינשטיין בעניין רע"פ 8135/07 אהוד גורן נ' מדינת ישראל, כי:

"לא יתכן חולק כי השכרות היא אחת מאמות כל חטאת בתחום התעבורה. הנוהג שיכור מסכן לא רק את עצמו, אלא את כל סביבתו בכביש ואף הולכי רגל, ואין צורך להכביר מלים על כך. תופס הגה והוא שיכור - הוא כמכונת מוות נעה. המחוקק נתן לכך ביטוי ברור בצורות שונות. על כן, ראוי מאבקן של רשויות האכיפה להגשים את רצון המחוקק, ובתי המשפט מצווים לתת לכך יד".

אין בידי לקבל את טענת הסנגור כי ריכוז אלכוהול ברמה של 305 מיקרוגרם/ליטר, שהנו ריכוז הקרוב לרף האכיפה שנקבע על-ידי משטרת ישראל ואשר אושר בפסיקה (290 מיקרוגרם/ליטר), יש בו כדי להצדיק סטייה מתקופת המינימום שנקבעה בסעיף 39א לפקודת התעבורה. הסטייה של 15 מיקרוגרם/ליטר, אינה מהווה סטייה מדרגה אפסית שאין בה כל השפעה על הנהג, אלא מדובר בסטייה מרמה גבוהה של 290 מיקרוגרם/ליטר שנקבעה על ידי משטרת ישראל, אף מעבר לרמה שנקבעה על ידי מחוקק המשנה (240 מיקרוגרם/ליטר), כדי להסיר כל ספק בדבר דיוקו של מכשיר הינשוף ולעבור את שולי אי-הוודאות שיש לקבוע לתוצאות מדידותיו. על כן, כל סטייה מרף זה, שהוא כאמור אף מעבר לרף הנסבל שנקבע על ידי מחוקק המשנה, דינה פסילה בפועל לתקופה מינימאלית של שנתיים.

ודוק: אפילו כאשר אדם נוהג ברכב כאשר בגופו מצוי אלכוהול בריכוז של 290 מיקרוגרם/ליטר, אין מדובר בריכוז של מה בכך שניתן להתייחס אליו בסלחנות. הריכוז האמור הוא מעבר לנסבל לגבי נהג רגיל, ומי שעובר על האיסור דינו כאמור פסילה מלנהוג למשך שנתיים לפחות. יצוין כי לגבי נוהג חדש, נהג שטרם מלאו לו 24 שנים, נהג בעת נהיגה ברכב מסחרי או ברכב עבודה שמשקלם הכולל המותר לפי רישיון הרכב עולה על 3,500 קילוגרם, או לגבי נהג בעת נהיגה ברכב ציבורי - המחוקק קבע רמת ריכוז מזערית של 50 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אוויר נשוף, כדי שהנהג ייחשב כשיכור ויורשע בעבירה של נהיגה בשכרות (ראו הגדרת "שיכור" סעיף 64ב (א) לפקודת התעבורה). ללמדך, שגם רמה נמוכה של 50 מיקרוגרם/ליטר הנה רמה בעלת השפעה שביחס לנהגים האמורים אינה נסבלת על ידי המחוקק.

כאמור, בענייננו מדובר בריכוז אלכוהול של 305 מיקרוגרם/ליטר - ריכוז שמחייב פסילה לתקופה של שנתיים לפחות. אמנם הענישה היא לעולם אינדיווידואלית, אך לא מצאתי בנסיבותיו האישיות של הנאשם נימוק מוצדק להורות על פסילה לתקופה קצרה יותר.

יידע כל מי שנוהג ברכב לאחר שתיית משקה משכר, כי תקופת הפסילה לה הוא צפוי היא חמורה ולא תפחת, ככלל, משנתיים.

לא מצאתי הצדקה להורות על איסור שימוש ברכב שבו נעברה עבירה שעה שמדובר ברכב השייך לשב"ס .

אשר על כן, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:

1.         אני פוסל את הנאשם מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה וזאת לתקופה של שנתיים .

2.         פסילה על תנאי  של 3 חודשים למשך שנתיים .

זכות ערעור תוך 45 ימים מהיום.

#9#>

<#12#>

ניתנה והודעה היום כ"ד אב תשע"א, 24/08/2011 במעמד הנוכחים.